Rav Elchonon Answers

?שאלה: אם מותר להתעסק בחכמות חיצונות, ובאיזה אופן יתקיים ההיתר הזה

  תשובה: השאלה נחלקת לכמה חלקים

א. אם ההסעסקות הזאת מביאה לקריאת ספרים שיש בהם מינות, אסור. והקורא בספרים כאלו עובר בלא תעשה, דולא תתורו אחרי לבבכם ואל תפנו אל האלילים, כמבואר ברמב’ם פרק ב’ מהל’ ע’ז לענין ספרי ע’ז, וק’ו לספרי כפירה החמורה יותר מע’ז, שהרי ע’ז נידון בבי’ד וצריך התראה והרודף אחרי ע’ז לעובדה לא ניתן להצילו בנפשו, ואילו כופרים מצוה על כל אדם להורידן ואינו צריך התראה ולא בי’ד. ונראה דכיון דאסור להתרפאות בעצי אשרה אפילו במקום סכנה, משום דילמא אתי לאמשוכי אבתרייהו. ולשיטת הרמב’ן דאיסור הנאה מע’ז הוא בכלל אביזרייהו דע’ז, ה’ה לאו דאל תפנו אל  האלילים הוא ג’כ בכלל אביזרייהו דע’ז, ולפי זה הקריאה בספרי מינות אסור אפילו במקום פיקוח נפש וכל שכן שלא הותרה בשביל ריווח או הפסד ממון

ב. אם אין צריך לקרוא בספרי מינות, אלא שצריך ךהתלמד בגימנזיות ואוניוורסיטאות בין ילדי נכרים ורואה בבנו או בתו שזה מביא להם להתחבר לנכרים ולדרכיהם עובר בל’ת: השמר לך פן תנקש אחריהם, והתורה ציותה להתרחק ולהבדל מהם בכל מיני ריחוק. רמב’ם פרק י’א מהל’ ע’ז: ולא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות שלא שינו שמןתם לשונם ובגדיה

ג. אם הלימוד אינו מביא לקרוא בסםרי מינות ולהתחבר לנכרים ולומד חכמה חיצונית לשם אומנות, כדי להתפרנס ממנה, אין שום איסור בזה. ולימוד אומנות כדי להתפרנס היא מצוה ומה’ט פוסקין בשבת על התינוק ללמדו אומנות דהוי בכלל חפצי שמים, דחייב אדם ללמד את את בנו אומנות, אלא שזהו לכלל העולם,אבל אם רואה אדם בבנו שנפשו חשקה בתורה והוא מוכשר להיות גדול בתורה, בזה אמר ר’ נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. ולא חלק ר’ נהוראי אהא דחייב אדם ללמד בנו אומנות, וא’א לומר בדעת ר’ נהוראי ששום אדם לא יתעסק באומנות רק בתורה לבדה, כי הוא דבר שא’א קודםביאת משיל.וקרא כתיב ואספת דגנך, הנהג בהן מדת דרף ארץ. וראיה לזה מהא דפריך בגמ’ (מכות ח’) אומנות נמי מצוה ומשני דגמיר אומנות אחריתי. ומאי קושיא דילמא מתניתין כר’ נהוראי? אלא ודאי דליכא פלוגתא בזה כלל.—עיין במשנה ברורה ס’ש’ו ויותר מוכח כן בירושלמי שהביא כ’ת ריש פאה. שאלו את ר’ יהושע מהו שילמוד אדם את בנו יונית, אמר להם, ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה, מעתה אסור ללמד את בנו אומנות, והתני ר’ ישמעאל ובחרת בחיים זואומנות. ר’ אבא בריה דר’ חייא מפני המוסרות, דהיינו דאין האיסור מפני ביטול תורה, אלא גזירה מיוחדת היתה שלא ללמד יונית מפני קלקול המלשינים. ואמאי לא משני דס’ל כר’ נהוראי . אלא שקושית הגמרא צ’ע אמאי לא משני דמיירי היכא דגמיר אומנתא אחריתי ושפיר רסור בה’ג משום ביטול תורה ושמא משום דסתמא קאמר לאסור, עכ’פ היכא דיש משום אומנות ודאי שרי. אלא שנחלקו הפוסקים אם מותר ללמוד שאר חכמות בשבת וי’ט

ד.היכא שאין צריך ללומדה בתורת אומנות, אלא שרוצה להשתעשע בה, יש מקום ךאסור משום ביטול תורה, דהיכא דעייל ירקא בישרא וכוורי. ונראה דבזה מיירי הרמ’א יו’ד סי’ רמ’ו דכתב ומותר ללמוד באקראי בשאר חכמות. ומקורו בירושלמי פ’ חלק, להגיון ניתנו ולא ליגיעה, אלא כקורא באיגקת, והיינו שלא יעשם קבע אלא עראי. וכעין זה מתבאר מלשון הספרי, שהביא שם בביאור הגר’א. ויש להסתפק בטעמא דאין לכשותם קבע אם הוא משום ביטול תורה, א’כ אפשר דלא שייך זה אלא באנשים ולא בנשים.מיהו גם נשים חייבות ללמוד, כדי חידע איך לקיים המצוות שחייבות בהן או אפשר דאפילו בלאו הך טעמא אין לעשותן קבע, שלא יתן להם חשיבות כחשיבות התורה. ובהקדמת הרמב’ם לפירוש המשניות האריך שם לבאר מאמרם, אין להקב’ה בעולמו אלא ד’ אמות של בלכה כי אין כונתם לומר שאין צורך לעולם בשום חכמה זולת התורה, כי באמת כל החכמות נצרכות לישוב העולם. אלא שאינן התכלית רק אמצעים להתכלית,אבל תכלית כל הבריאה היא התורה לבדה. והעושה שאר הכמות קבע נראה מדעתו, שהין תכלית בפני עצמן. וזהו נגד דעת תורה

ה. ובעיקר גדול הזה נשתבשו מאד במדינתם שהחשיבו לימודים חיצונים כמו לימוד התורה, כי סבורים היו דכמו שצריך ללמוד תורה לשמה כן צריך ללמוד לימודים חיצונים לשמן, אפילו אינן צריכין לו לאומנותו. ……………ותוצאות השיבוש הזה שהשוו במדרגה אחת לימוד חכמה חיצונית ללימוד התורה רע ומר מאד,…….והתורה חוגרת שק שהכניסו צרתה לביתה למען הרעימה.ומה ששגור בבפיהם המאמר: טוב תורה עם דרך ארץ, הנה במדרש רבא פ’ נשא איתא ” סלת בלולה בשמן שתהא התורה בלולה במעשים טובים, כי הא דתנן טוב תורה עם דרך ארץ ומבואר דפירוש דרך ארץ במשנה הוא מעשים טובים וזהי פירוש ר’ת המובא בתוספות ישנים יומא פ’ו שדקדק מלשון המשנה דדרך ארץ עיקר, והיינודלא המדרש עיקר, אלא המעשה. אלא שבתוספות שם נראה שפירושו דרך ארץ כל אומנות. וכפירושם נמצא במדרש הנעלם אינני זוכר כעת מקומו ולפירוש זה כתבו שם דתורב עיקר וד’א טפל, שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי. והגורם לשיבוש זה במגינתינו היה ע’י נגיעב, שהיו סבורים כי אם יתקרבו להגוים להשתחוות להם, תקטן שנאתם לישראל. וטאו גם בזה טאות גדולה, כי אדרבא עיקר השנאה לישראל בדורותינו הוא מפני שעברנו על עצת אבינו הזקן ” למה תתראו” ודי למבין

ו. ……וכן בחינוך הבנים לא יבקשו להם אומנות הבאה ע’י קריאה בספרי מינות, כי ע’ז כתוב הרחק מפתח ביתה,כי אם יבקשו להם אומנות בהיתר ולא באיסור, והיד ה’ תקצר? כי הבא לטהר מסייעין אותו. בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. ותחת אשר עד עתה אמרו ” נהי’ כגוים” יאמרו מעתה “לא נהיה כגוים”. ואם ככה יכשו יקוים בהם ובכל ישראל הכתוב: ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, אם אתם מובדלים מן העמים הרי אתם שלי

ז. בענין הליכה לטיאטרות כבר הוזהרנו אל תשמח אל גיל כעמים, לבד שיש בזה משום מגרה יצה’ר בנפשיה ומשום מושב לצים. והמקרא צווח אל תתלןצצו פן יחזקו מוסריכם, וידוע שבדורות הקודמים התרחקו אבותינו מזה בכל מיני ריחוק. ולא נעשה הדבר הזה כהיתר, אלא מפני שעברו ושנו בו

ט. מ’ש כ’ת כי נראה מדברי הקדמונים, שנחלקו אם מותר להתעסק בפילוסופיא. באמת כן הוא, שנמצאו בין הקדמונים מתירין. ומדברי חובת הלבבות בהקדמתו נראה שהוא מצוה- דע את אלקי אביך- שהאמונה תהא ע’י ידיעה. והחולקין אמרו שהמאמין מפני קבלה מהאבות זוהי מצות אמונה, אבל למעשה אצלנו אין שום נ’מ ממחלוקת זו, כי הדבר פשיט, כי גם לדעת המתירין אין ההיתר אלא היכא דלא שכיח היזיקא, היינו באנשים שמילאו כריסם בבשר ויין, כלשון הרמב’ם ואשר יראתם קודמת לחכמתם, שכל הרוחות שבעולם לא יזיזום ממקמם. באלו אמרו שמצוה לברר האמונה ע’י החקירה, אבל לא באנשים פחותי ערף כמונו, אשר הסכנה כצומה לנטות ולטעות ולעולם לא יעמוד אדם במקום סכנה. ותדע שהרי מצות האמונה היא לנער מבן י’ג שנה ולנערה בת י’ב, היעלה על הדעת לאמר, שהתורה חייבה לכל מנער ועד זקן טף ונשים שיהיו כולם פילוסופים כאריסטו ואין הקב’ה בא בטרוניא עם בריותיו. אלא ברור, שלא דברו בעלי השיטה הנ’ל אלא מיחידי סגולה, אשר אינם מצויים כלל בדורותינו

י-י’ד.  ע’ש

תשובה לשואל  נדפס בספר “קובץ שעורים” ברנוביץ תרצ’ד- צ’ז